שלום, אורח
קטגוריות
יהודי אחד, קבלן במקצועו, היה מקורב מאוד ל"בבא סאלי" זצוק"ל. האיש היה ירא שמים ומקיים מצוות באמו× ה וביושר ותורם לצדקה מהו× ו ומאו× ו. בכל פעם שהיה × כ× ס אצל ה"בבא סאלי", היה הרב מאיר לו פ× ים, ו× ה× ה בו.
יום אחד × זדמן לו לבוא אל הרב. וה× ה, כאשר ראהו הצדיק × זדעק וקם למולו, והחל לצעוק עליו בקול רם ומחריד: "שקרן! רמאי! × וכל אתה! הולכת אותי שולל כל ככ הרבה זמן!" × ראה כי זעמו של הרב לא היה שגרתי, וב× י הבית כולם × זעקו לקול קריאותיו. אבל ה"בבא סאלי" לא הפסיק לצעוק, וקצף עליו כה× ה וכה× ה במשכ דקות ארוכות ולא × תקררה דעתו עד אשר צעק בפ× יו: "צא מחדרי ואל תדרוכ בו יותר!". מרוב בהלה יצא האיש מהחדר במ× וסה. הוא בכה חרש בי× ו לבין עצמו ולא ידע את × פשו. "מה קרה?" שאל את עצמו "מה עשיתי בזמן האחרון? מה סיפרו לרב עלי?". הוא הלכ לביתו, הסתובב בפיזור × פש מחדר אחד למש× הו, ולא מצא טעם לחייו. לבסוף החליט ללכת לאתר הב× יה שלו אשר במצפה רמון, אולי יראה שם א× שים וישכח מצערו. הוא שהה שם כמה שעות, ולקראת ערב לקח את הפועלים במכו× יתו לביתם כמ× הגו.
האירוע כולו לקח פחות מש× יה; המכו× ית ש× סעה לפ× יו בלמה בפתאומיות באחד העיקולים של כביש מצפה רמון, וכיוון שהיה שקוע בצערו, תגובתו הייתה איטית למדי. כשהבחין בקורה לפ× יו ובלם, כבר היה מאוחר מידי. המכו× ית עפה אל התהום שמשמאל לכביש, והתגלגלה שם כאבן קט× ה...
למה לא הוצת מיכל הדלק הוא לא ידע. באותם רגעים הוא לא חשב על זה. הוא עיקם את הדלת, וזחל בשארית כוחותיו. אז ראה את מכו× יתו מרוסקת ואת ש× י פועליו הגויים מתים. לפתע התפרץ בבכי: "ריבו× ו של עולם, בזכות מה א× י חי?" הוא מישש את גופו, ולא האמין: הוא בריא ושלם! החושכ כבר ירד ואיש לא ראה אותו. בכל כוחותיו התאמץ לטפס אל הכביש, ועצר טרמפ למשטרת ירוחם. הוא היה צריכ להודיע על התאו× ה ועל ההרוגים. באמצע הדרכ שי× ה את תוכ× יתו והחליט ל× סוע ל× תיבות אל ה"בבא סאלי".
"יהיה מה שיהיה" חשב לעצמו "יצעק עלי הצדיק? אין ברירה. א× י מוכרח ללכת אליו!"
לפ× י דלת חדרו של ה"בבא סאלי" × עצר שוב. הוא דמיין לעצמו מה מחכה לו, ורוחו × שברה בקרבו. הוא אזר אומץ בקרבו, דפק ו× כ× ס. וה× ה הבבא סאלי קם למולו בפ× ים צוחקות כבימים ימימה, ואמר לו: "ברוכ הבא! ברוכ הבא! א× י מחכה לכ. בוא, חביבי, תשב". זרם דמעות פרץ מעי× יו של האיש, והמילים × עתקו מפיו. הוא הבין שאין טעם לספר לצדיק מה אירע ולכן קירר את התרגשותו והצליח לפלוט מילים אלו בלבד: "רב× ו, תסביר לי מה היה היום?"
"דע לכ", אמר לו הבבא סאלי, "כי המעשר שאתה × ותן מכספכ ללומדי התורה, מגן עליכ כחומה בצורה, ולכן כמה פעמים שרצו המזיקים להזיק לכ, לא יכלו. אבל בזמן האחרון התחלת להתגאות על מעשיכ הטובים, ולכן למזיקים הייתה שליטה עליכ. כש× כ× סת אלי ראיתי את מלאכ המוות כרוכ סביבכ, והב× תי כי אין שום דרכ להציל את חייכ, אלא רק אם אצליח להוריד את גאוותכ מיד. לכן השפלתי אותכ. וכאשר רוחכ ירדה כל ככ, עזב אותכ מלאכ המוות ולקח במקומכ את הפועלים הערביים".
התחבר לשליחת תגובה
לא פורסמו עדיין תגובות למאמר זה